בעל חיים

    רון דהן

    גבר, משורר, בעל, אבא, נוסע לפסטיבל שירה בעיירה קטנה בליטא. זוהי אפשרות יוצאת דופן למפלט. אך מעבָר לאקס-טריטוריה הוא תמיד מורכב, וטומן בחובו פוטנציאל לא רק להרפתקה והתרגשות אלא גם לשבר ולחציית גבולות שאין ממנה דרך חזרה.

    59

    המילה העצובה קומקום

    עידו אנג'ל

    אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִזְבֹּחַ לְךָ דְּבַר-מָה אֲבָל אֵין לִי דָּבָר שֶׁאֲנִי יָכוֹל לוֹמַר עָלָיו שֶׁהוּא שֶׁלִּי וּמִשּׁוּם כָּךְ אֲנִי זוֹבֵחַ לְךָ עֲלִילַת דָּבָר. חֵפֶץ אֶחָד. לִכְאוֹרָה עֲלִילָה קְטַנָּה מְאוֹד אֲבָל בְּעֶצֶם אֵינְסוֹפִית. עִם הַחֵפֶץ בָּא הָאִישׁ שֶׁאָחַז בַּחֵפֶץ. שֶׁשָּׁמַט אוֹתוֹ. הָאֲדָמָה שֶׁאֵלֶיהָ נִשְׁמַט. הַיַּעַר הַנָּטוּעַ בָּהּ. הַשָּׁמַיִם. וְהַכּוֹכָב הָאֶחָד שֶׁכָּבָה כְּשֶׁהַחֵפֶץ נִשְׁבַּר.

    59

    נרתיק יהלום

    רון ב-טובים

    את יום הולדתי איני זוכר, וכל שנותר לי ממנו הוא רק מסיפורים של אחרים. הפרטים מעט עמומים. עמדנו לפני תחנת הרכבת של בודפשט, עם השעון הגדול למעלה, בתוך מבנה זכוכית שנראה לי היום כמו חממה בעלת מוטות מוזהבים המפרידים בין לוח זכוכית מבריק אחד לשני.

    59

    ציפורים גדולות גדולות

    עידו אנג'ל

    קשה לשאת את העצב משום שהראש פתוח ואור הירח נכנס פנימה גולמי. זהו עצב האור הנשקף. אין די מילים בעולם להסביר אפילו לי את אהבתי שלי. אני אומרת מילים וכמובן מתכוונת לסודות הכמוסים ביותר. כמו המילה גרגיר העשויה חול או המילה לב שצבעה תכול השמים וירוק בטן האדמה.

    59

    קלפים במנזר

    כינרת מעיין

    במנזר בהרי ירושלים, בשלהי החורף, נפגשת קבוצת אנשים למרתון ייחודי של משחק קלפים. הכללים במשחק אינם ברורים, החוקים אינם מוגדרים ואין סמכות מקצועית שמנהלת את הדינמיקה שבין שמונה-עשר אנשים, שהמכנה המשותף ביניהם הוא היותם פנויים ופנויות שהתכנסו למרתון של סוף שבוע שבו הכול יכול לקרות.

    59

    רסיסים מודבקים

    אסנת סבן

    "זו היתה ככל הנראה קערת הגשה עמוקה ורחבה שהתנפצה לרסיסים, ולפי הרסיסים הבלתי אחידים היא הייתה עשויה מחרסינה לבנה, משובחת ונטולת עיטורים. וטוב שאין התרפקות או צער על ההתנפצות הזו, ולמעשה גם אין מאמץ לאחות את הרסיסים ולהדביקם מחדש. הם פזורים על המשטח וקורצים לי לעבור ולאסוף אותם בידיים חשופות."

    59

    רצועות

    טלי עוקבי

    אנו מגיעים אל מקומות זרים כמו שאנחנו מגיעים לכל מקום. כמו היד הקושרת רצועות סנדל עור על קרסול גלוי, כמו קרן שמש המגיעה למצח ומפעילה דרכו את תנועת נשימות החום. לא מעכל את השנים. לא מצליח לעכל בזמן. רק להווה יש טעם. טעם של מתכת. אין נשימה במזון. אני מזיע ואלפי כפות ידיים רועדות באצבעותי…

    59